אנשים הסובלים מדמנציה חווים לעתים מצבים שונים בצורה שונה מאשר הצורה שבה האירועים מתקיימים במציאות, כלומר הם חווים הזיות ומחשבות שווא. למרות שאלו מתקיימים אך ורק בדמיון, עבור החולה אשר חווה אותם אלו הן חוויות אשר נראות אמתיות והוא עשוי להגיב בהתאם בחרדה ופניקה.
חולי הדמנציה אינם מודעים להתנהגותם ולעתים אינם מתנהגים על פי הקודים החברתיים הרגילים. זה יכול לבוא לידי ביטוי בהתנהגות חסרת עכבות, כלומר פעילות חסרת טאקט, פעולות גסות ואפילו פוגעניות אשר אינן נעשות בזמן או במקום המתאים עבורן.
דיכאון הוא תופעה שכיחה בקרב חולי הדמנציה. על פי המחקרים כעשרים עד שלושים אחוז מחולי הדמנציה עשויים לפתח תסמיני דיכאון. התופעה גם שכיחה יותר בקרב האנשים אשר מתגוררים במוסדות טיפוליים. חשוב להדגיש שדיכאון אינו במסגרת התופעות הטבעיות של הזקנה ואין להקל ראש בתופעה זו.
במסגרת שינויי ההתנהגות השכיחים בקרב חולים דמנטיים, אנו עשויים לגלות סימנים של דאגה וחרדה, אך החוקרים אינן מסוגלים לבטא את מקור הדאגה. החרדה והדאגה עשויים להתבטא בצורה של אי שקט, התנועעות בעצבנות והמטופל עשויי להיצמד אליכם המטפלים כאשר אתם רוצים לצאת מהחדר או מהבית.
מה גורם להתנהגות נסערת? ישנם גורמים שונים לשינויי ההתנהגות, ואצל כל חולה יכולות להיות סיבות אחרות אשר מעוררות את ההתנהגות. בגדול ניתן לסווג אותן לסיבות הקשורות לשינויים אשר מתרחשים במוח ולסיבות הקשורות לגורמים סביבתיים ונסיבתיים.
דמנציה היא מחלה סופנית ובסופו של דבר יגיע הרגע שבו החולה נפטר. ישנם אנשים המרגישים כי הם חוו כל כך הרבה צער וכאב במהלך המחלה, עד שאינם מרגישים חוויה רגשית חזקה ברגע הפטירה. אך ההתמודדות עם הרגשות צפויה להגיע בשלב מאוחר יותר, ולפעמים בצורה בלתי צפויה
משפחות ומטפלים בחולי אלצהיימר עשויים להישאב בקלות אל תוך התהליך של הטיפול בחולה. וכך הם עשויים למצוא את עצמם מבודדים, בעיקר כאשר הם אינם מסוגלים לעזוב את החולה. המטפלים זקוקים להפסקות, הפסקות בהן יוכלו לנוח, לצאת, לעשות, סידורים ואפילו לצאת לחופשה.
הסביבה היא בעלת השפעה גדולה על חולה הדמנציה והטיפול בו, ולכן חשוב להעניק את תשומת הלב הראויה לצורך יצירת סביבה טיפולית ידידותית עבור החולה. במאמר זה נדבר על העקרונות החשובים והשינויים הפשוטים שעלינו לעשות, בין אם זה בבית בין אם זה בסביבה אחרת בה ניתן הטיפול.
יצירת סביבה בטוחה לחולי דמנציה – אסור לנו לשכוח שהסביבה הטובה ביותר עבור חולי הדמנציה היא הסביבה שמאפשרת להם להרגיש טוב, להיות חופשיים ועצמאיים עד כמה שניתן. כל שינוי בסביבה הזו רק מוסיף לבלבול ולחוסר ההתמצאות של החולים.
ניהול שינויים בתקשורת הבין אישית עם חולי דמנציה: מחלת האלצהיימר גורמת לפגיעות שונות בתפקוד, ואחד ההיבטים של הפגיעה התפקודית היא איבוד היכולת לתקשר עם הסביבה. איבוד היכולת לתקשר הוא אחד הדברים המתסכלים ביותר אשר עובר על החולה, דבר המשפיע גם עליו וגם על סביבתו הקרובה