האם יש קשר בין חומרים שונים בהם אנו עשויים להשתמש במהלך חיינו, לבין הסיכוי לחלות במחלה דמנטית?
חומרים שונים אשר אנו מכניסים לגופינו משפיעים על המוח בצורה מזיקה, לחלקם יכולות להיות השפעות ארוכות טווח שבסופו של דבר הם יובילו למחלות דמנטיות. על אילו חומרים אנו מדברים? למשל אלו יכולים להיות אלכוהול, עישון טבק, וכמובן סמים אותם אנשים צורכים לצורך שינוי התנהגות ומצב רוח, אך מבלי להיות מודעים להשלכות ארוכות הטווח של השימוש בחומרים אלו.
כל אותם החומרים שהוזכרו משפיעים על מבנה המוח ותפקודו, כאשר לכל חומר יש את המכניזם שלו. אך המכנה המשותף הוא שכולם משפיעים על פעילות תאי העצב והתמסורת העצבית, ויכולים לגרום לנזק במבנה תאי העצב ופעולתם. ישנו חשש, המגובה במחקרים, כי הנזק כתוצאה משימוש ממושך הוא נזק מצטבר ובסופו של דבר מגדיל את הסיכוי לפתח דמנציה. גם הניתוחים הסטטיסטיים מראים כי המשתמשים בחומרים שונים נמצאים בקבוצות סיכון, וגם ניתן לראות זאת במחקרים אשר בודקים את המכניזם של אותם החומרים.
מודל הפעולה של חומרים פסיכואקטיביים
מנגנון הפעולה של סמים רבים עובד על תגמול המערכת המזולימבית בדופמין. חלק מהסמים יוצרים הפרשת דופמין וזהו הגורם לתחושת ההנאה וההתמכרות. חלק מהסמים נחשבים לממכרים במיוחד בזכות היעילות שלהם בגרימת ייצור הדופמין במוח. השימוש הממושך בסמים משנה את צורת העברת המסרים במוח וגם הזיכרון. כך נוצרת השתוקקות לעוד מנת סם ותסמיני גמילה כאשר המוח לא מקבל את מנת הסם.
לסוגים שונים של סמים מנגנוני פעולה שונים והם פועלים על נוירוטרנסמיטורים שונים. למשל הרואין הוא סם ממשפחת האופיואדים. בגופינו ישנם אופיואידים טבעיים (אנקפלין, אנדורופין) ולכן ישנם קולטנים במוח אליהם ההרואין יכול להתחבר. כאשר הוא מתחבר הוא גורם לגירוי שונה מהגירוי של האופיואידים הטבעיים של הגוף – התגובה של הקולטנים להרואין חזקה פי כמה מאשר התגובה לאופיואדים הטבעיים של הגוף.
דוגמאות נוספות יכולות להיות הניקוטין, חומר כימי הנקשר לקולטני האצטילכולין; מריחואנה הנקלטת במוליך העצבי אנאדמיד הקשור לתחושות אושר, שמחה ואפילו תאבון.
סמים אחרים משפיעים על מנגנון הפעולה הטבעי של המוליכים העצביים. לדוגמה קוקאין גם כן גורם להפרשת דופמין, אך גם משבש את פינוי הדופמין מהסינפסה, וכל הדופמין מתרכז בכמות גבוהה ויוצר גירוי חזק במיוחד, וגם ממכר במיוחד. אך השפעת הסם על תפקוד המוח גורמת גם לשינויים קרדיו-ווסקולרים אשר יכולים לגרום לנזק מוחי, שבץ, פרכוסים, התקפי לב ועוד – השפעות אלו עשויות לגרום לנזק תמידי ולהגדיל את הסיכוי לדמנציה.
אמפיטמנים
קבוצה אחרת של סמים ממריצים היא האמפיטמינים, כמו למשל מטא אמפטמין אשר מגביר את לחץ הדם, קצב הנשימה וטמפרטורת הגוף. חומרים אלו גורמים לנזק לטרמינלים של הסרוטונין והדופמין, ושימוש ממושך עלול לגרום לאבדן זיכרון, פסיכוזות, פרנויה ואגרסיביות. ובנוסף ישנו נזק לתאי המוח וכלי הדם כתוצאה מהשינויים המתרחשים בגוף.
מחקר שנערך ב Harbor UCLA בארצות הברית בשנת 299 מראה תוצאות מדאיגות מאוד לגבי ההשלכות של השימוש בחומרים אלו. המחקר ביצע בדיקת MRS הבודקת את פעילות המוח, תוך כדי עריכת השוואה בין אנשים אשר השתמשו באמפיטמינים לבין אלו שלא. המחקר הראה שכמות חומצת ה NAA, המשמשת כאינדיקטור לצפיפות ותפקוד תאי המוח, פחתה בקרב המשתמשים ודומה לרמות אשר נמצאו אצל חולי האלצהיימר.
המחקר הראה גם ממצאים נוספים לפיהם האמפטימנים הם בעלי השפעות ארוכות טווח על ההכרה. זהו אינו המחקר היחידי אשר מעלה מסקנות מדאיגות. ישנם מחקרים המראים כי אותם החומרים יכולים לגרום לתופעות של מיקרו שבץ ותופעות הזהות לדמנציה ווסקולרית. ישנה דאגה מיוחדת לגבי ההשפעות אותם חומרים על בני הנוער, כלומר בתקופה בה המוח עדיין נמצא בשלבי התפחות וישנו חשש לנזקים קוגניטיביים.
אחד הסמים מקבוצת האמפיטמינים הוא ה MDMA, אשק ידוע גם בכינוי אקסטזי והוא סם מסיבות שכיח. חומר זה גורם להיפרתרמיה, כלומר עלייה בטמפרטורת הגוף. דבר זה פוגע בכליות וגם גורם לפגיעה בתפקוד המוח, וכל זה ביחד מגביר את רעילות הסם עוד יותר.
אלכוהול ודמנציה
האלכוהול הוא חלק מהתרבות שלנו ולכן רבים מתייחסים לשתיית אלכוהול בקלות דעת, וכאל דבר בעל השפעה זמנית. אך כדאי לדעת שהאלכוהול הוא רעל עבור תאי העצב וגורם למותם של תאי העצב. כמו כן אלכוהול גורם למחלה בשם בריברי; זוהי מחלה מטבולית הנגרמת כתוצאה ממחסור בוויטמין B3 (מחסור הנגרם כתוצאה מצריכת אלכוהול). המחסור בוויטמין זה משפיע קשות על המוח. אם זכורה לכם פרשת ילדי רמדיה, זוהי הבעיה ממנה הם סבלו – מחסור בוויטמין B3. במקרה שלהם זה לא היה בגלל צריכת אלכוהול, אלא בגלל שהפורמולה לא הכילה את הוויטמין הדרוש. בשורה התחתונה אלכוהול בהחלט נמצא ברשימת גורמי הסיכון לדמנציה.
חשוב מאוד שנהיה מודעים להשפעתם של חומרים אלו. צעירים רבים משתמשים בחומרים אלו או אחרים, ומקלים ראש בהשפעותיהם ארוכות הטווח. אך המחקרים מראים שרבים מהחומרים מגבירים את הסיכוי לדמנציה, וזאת לצד בעיות אחרות שהם עלולים לגרום.
